בלייזר הוציא בשבוע שעבר את מגזין בגדי הים 2008. הדוגמניות צולמו נוטפות סקס אפיל בחוף ”שקר כלשהו“, בטכניקת תלת מימד. כדי להינות במיוחד מההפקה המיוחדת צורפו לכל גיליון משקפיים מיוחדים. חבל שלא הלכתם עד הסוף וצירפתם לגיליון בקבוקון קרם לחות וטישו.

איזה כיף לעינב גלילי שמנכ“ל ערוץ 2 נתן לה תכנית רק בגלל אוזני ארנב וחלונות נקיים. כשאני התייצבתי עם אותה תלבושת מחוץ למשרדו, אוחזת צינור גדול לניקוי החלונות, מסובבת אותו מעל הראש כמו לאסו- כל מה שקיבלתי היה צו הרחקה. התכנית נקראת ”באה בטוב“, והיא עולה כמעט במקביל לתכנית אחרת שתיקרא ”כוונות טובות“. שימו לב איך רשת ”באה בטוב“, עם ”כוונות טובות“- אולי כדי לפייס אותנו על משהו? לא מעניין אותי כמה חלונות גלילי תבריק, זה עדיין לא מכפר על עוגמת הנפש שגרמו לנו עם ”עושים צחוק מעבודה“.

מי שפיספס את ערב השידורים בו הוסר צו איסור הפרסום על פרשת אולמרט החדשה, הפסיד ובגדול. אסופה של מגישים, פרשנים, משפטנים, פוליטיקאים ורינה מצליח- שיושבים סביב שולחן אולפן החדשות, במשך 60 דקות מדקלמים ”צו איסור הפירסום יוסר בעוד דקות אחדות“. הם יושבים שם בדריכות שיא, על קצות הכיסאות, קריצה שם, רמיזות פה, נוגעים קלות בסיפור ומיד מדגישים שאי אפשר ממש לחשוף, מציגים דמות מטושטשת, כך במשך 60 דקות מגרים את הצופה במשחק מקדים מתסכל, נוגעים לא נוגעים. אבל ברגע שהוסר הצו החלה שם אורגייה המונית של דיווחים- קצב הדיבור הוכפל, כל אחד הטיס מהפה את כל המידע שהצטבר לו בעשרת ימי השתיקה הללו, מי שבא- ברוך הבא, עוד פרשן, עוד הקלטה, עוד צילום, אז מה אם הוא ארכיוני. חצי שעה של טירוף חושים, והידיעה היתה חמה, רק בשביל אנשי המהדורה- ולא בשביל הצופה שקרא את רב הפרטים בעיתונות הזרה שחשפה הכל הרבה לפני. בואו ניכנס לפרופורציות- בסך הכל תפסתם טרמפ על זה שכולם ממתינים לנאום ראש הממשלה, אז תנו קצת לנוח ממשאבת האוויר בדמות השפתיים שלכם, שמנפחת ומפמפמת לנו את המוח, אולי דווקא עכשיו תנו לנו את אחת מהכתבות הסתמיות שלכם על האלפקה הצ‘כית שיודעת לשיר את ההמנון הלאומי, שיהיה לנו קצת שקט. אני לא אתפלא אם חצי שעה אח“כ, כשעברו לנאום ראש הממשלה, נשענו כולם בכיסאותיהם באפיסת כוחות, ואז אילון, מגל או קושמרו זרקו לאוויר: ”וואו, זה היה טוב. למישהו יש סיגריה?“

כוכב נולד הגיחו משממת הרייטינג בפרסומת לאודישנים, המציגה בחורה צעירה שמבצעת רצח אופי לשיר של שלום חנוך. מוזרים כאלה, אחרי 5 עונות בהן ניסיתם לשכנע את המבקרים שאתם פה כדי לקדם מוזיקה ישראלית, דווקא את הזייפנית הזו ושכמותה אתם מזמינים להגשים חלום? איזה חלום יש לה חוץ מאשר לבצע לנו אונס קבוצתי על עור התוף?!

ביום העצמאות שידר ערוץ 3 ברצף מאתיים תכניות של ערב טוב עם גיא פינס. טוב, זה הרגיש כמו מאתיים. נשגב מבינתי איך הם שומרים על ארשת פנים כ“כ רצינית, כשהם בעיצומו של דיון מעמיק על הגבות של אניה בוקשטיין. גיא והגאייז [כאילו Guys, למה חשבתם שהתכוונתי??] דיברו בספיישלים על מה נכנס ומה לא נכנס ל“קפסולת הזמן“. הכוונה היתה לקבוע איזה טרנד יישמר לעוד 10 שנים [-הבנדנה של טאיינו] ומה נשאר בחוץ וישכח במהרה [-השתלים של נעמה].  אירוני בעיניי שדווקא התכנית הזו, שהופכת לא רלוונטית תוך כדי שידור, מתעסקת במה יהיה אין ומה אאוט בעוד 10 שנים. הרי ככל שעידן האינטרנט מתקדם לו, וכל אחד עם פלאפון דור שלישי יכול לתפקד כצלם פפרצי, והפצת סירטונים זה עניין שדורש רק חשבון פייסבוק ואפליקציה כזו או אחרת- הרי שבעוד 10 שנים דווקא גיא וחבריו לא ילוו אותנו. אז ביי גיא, וקח איתך את כל הכתבים שלך- שמתם למנהג המוזר שלו להעסיק רק כתבים שדומים לו? מבנה הגוף הקטן והגוצי, הכתפיים הצרות, סגנון הלבוש הגיק שיק. בחיי, אולי זה רק בשביל לחסוך בבגדים בחדר ההלבשה, אבל כשצופים בתכנית שלו- אפשר לחשוב שיש מחסור חמור מאוד בצווארים בארץ.

והיום בפינת הפירגון: מגיע מזל טוב לארץ נהדרת שאחרי עונה של ניצבות מצאו סוף סוף מקום טוב למאור כהן - מאחורי הגיטרה, תוך כדי שירה!! מי היה מאמין. הבנאדם אפילו יכל לעשות מזה קריירה.

כשהתייצבתי על מפתן ערוץ 2 לקראת הצפייה במהדורת החדשות, חשבתי לעצמי איזה כיף יהיה לי רק אני ויונית- בלי דו שיח מאולץ בין שני מגישים, בלי הסחות דעת בדמותם של חזאים חרמנים ובלי תפאורה מהמאה שעברה שמאיימת לקרוס כמו במהדורות השכנות. אבל לצערי יונית איכזבה כשהתייצבה לאירוע בחולצת מלמלה צחורה יותר משמלת השבת של חנה‘לה, ומילא זה, אבל מעליה כמו חנטו אותה בווסט הדוק במרקם דמוי שטיח כניסה. זקופה כמו לום, ללא תזוזה על הכיסא, בהירה בפניה כמו בובת חרסינה. ואני, מול המסך מאוכזבת- יוניתי שלי, הרי את בקושי נושמת בלבוש הזה, איך תגישי את המהדורה? איך תעמדי בתזזיתיות גבותיו של נוסבאום? והכי חשוב- איך תמצאי לעצמך חתן עם האיפור הכהה מסביב לעיניים? עם המראה הזה, הערב אפילו נקרופילים ילינו שאת קרה מדי.

בכותרות מככבת כצפוי ”חקירת אולמרט החדשה“ [הכניסו בדיחה על המילה ”החדשה“]. נוסבאום מדגיש כי ”כל הגורמים מתחמקים באלגנטיות מתפוח האדמה הלוהט הזה“. תפוח אדמה, אני עוד מבינה, משה. אבל להגיד ”לוהט“ על שולה זקן? לא מתאים. אם צריך לסכם בשורה אחת את כל הסיפור, נראה ש“אולמרט מתלוצץ עם חוקריו ומראייניו“. וכולנו יודעים מה זה אומר בנוגע לעתיד- מוות מוחי, רק שהפעם יסבלו ממנו דווקא האזרחים בהמתנה לסיום הפרשה.
הדבר הכי מציק היה התחושה שכולם במהדורה יודעים משהו ולא יכולים לגלות לי. מילא זה, אבל הם גם רומזים החצופים: וואוו וואוו, מיכל, מה אמר היום אולמרט בחקירה. היית נגנבת אם היית יודעת! ואני מנסה בטלפטיה: נו, תגלו רק קצת! מה אמר? והוא אשם? ת-ג-ל-ו ל-י מ-ש-ה-ו !!! והם עונים בטון שחושף רק את העובדה שהם מרוצים מעצמם: הלוואי שיכולנו לספר לך. צו איסור פרסום ממי. למרות תקוותי שהצטרפותם של נוסבאום ואברמוביץ‘ לשולחן תפיח קצת חיים במהדורה, התבדיתי. עדיין היה חסר משהו אישי שאני לא מצאתי, איזשהו חום שמקורו אינו במחליק השיער של יונית.

ועכשיו לפינתנו: ”בואו נקדם את התכניות של הערוץ באמצעות מהדורת החדשות“. ודאי הזדעזעתם לשמוע שקרן פלס וארז טל יעטרו את המסך לכבוד שיר השישים שישודר בערוץ 2. מי שלא שמע, גילה את זה אתמול בחדשות. לא בזמן הפרסומות אלא במהדורה עצמה. הקידום היה על חשבון מותו של פולי ז“ל. במסגרת האירוע, שני גששיו ביצעו את ”לו יהי“ על במה קודרת, בחליפות שחורות. זה כמובן רק שיר אחד מהמשדר הצפוי, אבל מוות= קשר עקיף למהדורת חדשות, אז למה שלא נציג את הצילומים? ולמה שלא נשלח כתב לראיין אותם בסימן ”בואו נוציא מהם דמעה, ואז אף אחד לא יוכל לבקר אותנו על האייטם הפרסומי לגמרי הזה“? נמוך.
אישית כבר סימנתי לי להתרחק כמה שיותר מהמסך לרגל דו הפרצופיות של שני המנחים. קרן תביא את מבט ה“מכרתי מלא אלבומים, אז כנראה שאני מוזיקאית לא רעה בכלל“, וארז את מבט ה“מכרתי מלא פורמטים, אז כנראה שאני איש טלוויזיה משכמי ומעלה“. אולי אתם צודקים, אבל זה לא משנה את העובדה שאני מעדיפה לראות שידורים מחזוריים של אודטה במשך חודש שלם, מאשר לצפות בכם מנחים תכנית על מוזיקה. ועוד שניהם יחד על אותו מסך, השם ישמור.

אמרנו אייטם מיותר? קחו עוד אחד, און דה האוס. שניה אחרי שהתלוננתי על זה שהוסט שלה צמוד מדי, יונית מורידה אותו [מטאפורית כמובן, סוטים] ועוברת לסינור מטבח. לכתבה כיצד להפוך את הבשר מהמנגל הביתי לארוחת גורמה. לא יודעת מה איתכם- אבל אצלנו כשעושים מנגל יום עצמאות, אם מתמזמזים על מריונרה ופירורי לחם על כל שיפוד ונתח בשר- מישהו מהאחראים למחדל יצאו מהאירוע בלי אצבע. לא בקטע של רוע, פשוט חייבים לשים משהו על הגריל שיישמור בינתיים על הגחלים בוערות.
חוץ מזה, בערב כמו זה, כולנו נהיה עם אפינו צמודים למסך ולמכבי שעה אחרי המהדורה, אז שישמרו את השפים הסנובים שלהם לשעה אחרת. במקום זה היה עדיף להראות לנו מה האסטרטגיה המוצלחת ביותר לפיצוח גרעינים, או 10 מקומות ציבוריים חינמיים שמציגים את הגמר ע“ג מסך מפנק. אבל הרי אין מצב שהספרה 10 או הפיינל פור יופיעו על מסכי ערוץ 2 מעבר למינימום. כשחושבים על זה- מדובר רק בעוד סוג של ”איסור פרסום“.

צילום: גיל לוי

היום בבוקר כשהתעוררתי ניגשתי למטבח ולחצתי על הכפתור של הקומקום החשמלי. בזמן שהמתנתי שהמים ירתחו התחילה הצפירה. נשארתי לעמוד שם, מופתעת מהתזמון בראש מורכן, ופתאום הקומקום התחיל לעשות את הרעש שלו, וחשבתי פתאום איזה חוסר כבוד זה לעמוד בצפירה של יום השואה, ועל הדרך להמתין למים שירתחו. אז בלי שאף אחד ירגיש, לקחתי 5 צעדים גדולים, והשתדלתי מאוד שהם יהיו צעדים רציניים כאלה, ולא ג‘ון קליזים, ועברתי לחדר שינה. נעמדתי שם והרגשתי הרבה יותר טוב.

ואז בעוד אני עומדת ומתאמצת לנקות את הראש, קוטע אותי השעון המעורר של הסלולארי שמזכיר לי שלחצתי על הסנוז לפני שעה וחצי. בהתחלה היה רק צפצוף קטן, אבל התפתח, אתם יודעים איך זה. תוך כדי שהוא צועק עליי יותר חזק ויותר חזק, שמעתי את הקומקום עושה משהו דומה לשריקה, והבנתי שאין, השנה הזאת עשיתי את הפדיחה, ורק רציתי שהשואה הזאת תיגמר [ופשוט ידעתי כשחשבתי את זה שזה לא מצחיק, במיוחד לא היום]. ותוך כדי שאני שומעת את המים מבעבעים יותר ויותר, נזכרתי שהקומקום הוא של חברה גרמנית אחת, אז מצד אחד כעסתי שדווקא איתו אני חולקת את הצפירה, אבל מצד שני הייתי מבסוטה עד הירח שהמיים מבעבעים לו ושורפים אותו מבפנים את הבנזונה, כי בטח בסבא שלו הרתיחו מים לקפה של היטלר.

אחרי כל הענין הזה שמתי ג‘ינס וחולצה שחורה וירדתי למטה בשביל הקפה, כי אלוהים יודע מה הקומקום מתכנן מאחורי הגב שלי, ויש מצב שגם המיקסר משתף איתו פעולה.

למטה קניתי מעריב, וקראתי החברה שאמורה לדאוג לניצולים העבירה בינתיים רק 60 מיליון ש“ח לניצולים עצמם. למרות שנכסיה מוערכים בכ-700 מיליון ש“ח. כאילו שזה לא מספיק גרוע, החברה הוציאה כמעט 60 מליון ש“ח על דברים כמו תמיכה בפרוייקטים, תפעול מנהלות ומשכורות. השנה גם צירפה לשורותיה 13 עובדים נוספים להצטרף לגירבו“צ ההמוני. עוד עובדים = עוד משכורות = פחות כסף לניצולים. בנוסף, כידוע לכם, בישראל כמו בישראל: העלאה בכוח אדם אומרת ירידה ביעילות העובדים.

תוך כדי קריאה ברחה לי דמעה ונחתה על העיתון. ואני נשבעת לכם [שוב]- לא ראיתי מעולם צדק כמו טיפת דמעה המתנפצת על הטקסט שעורר אותה לצאת. כמו תוקפת אותו בחזרה. קחו עשירית מההשקעה בחינגת יום העצמאות או אפילו את מה שהושקע בטכסי יום השואה וחלקו אותו להם, מוגזם מצידי להעריך שמשפחות הקורבנות יקבלו את זה בהבנה? הרי כל משכורת לסאונדמן או מאבטח בכל אחד מהטכסים הללו, יכלה לחמם או להאכיל את אחד מהגיבורים האלה, שרק מבקשים להזדקן בכבוד. וכמה שמצער להודות, לא נשאר להם הרבה זמן. הכסף הזה לא יקנה להם מכונית, אלא רק ישים להם אוכל בפה. רק במדינה שלנו טומנים את הראש בחול, עד שמאוחר מדי לטפל בבעיה.

אז גם אם השנה קשה לומר שהתייחדתי עם זכרם של קורבנות השואה, אולי ראוי יותר להתעסק דווקא בניצולים שחיים במצב כלכלי קשה עד מחפיר. כי בהתחשב במחירים הנוסקים ובאימפוטנציה של המדינה והחברה שאמורה לעזור להם- נראה שבשנה הבאה נעמוד גם לזכרם.

אמש במהדורת החדשות של ערוץ 1

חליפה תכלת למגישה, עניבה תכלת למגיש, זהו חברים, אפשר לשחרר את המלבישה הביתה אחרי פרץ יצירתי שכזה. זו בטח אותה אחת ש“הלבישה“ את קירות המהדורה בצבעים תכלת ולבן, כי הפלא ופלא- מילר מתמזגת כמו זיקית מנוסה עם הרקע שמאחוריה. כאילו שלא מספיקה האנמיות שלה, גם הלבוש שלה לא רומז אפילו שמדובר במהדורת חדשות עדכנית במדינה הכי סוערת במזה“ת. להתעורר, להתעורר, אתם בטלוויזיה, חדשות! פריים טיים בייבי, מישהו מהערוץ הראשון עוד זוכר מה זה? או שהם התרגלו שאין להם צופים בשעות הללו, אז הפסיקו לנסות?

בעוד ינון ומירב עסוקים בהצגת הכתבות, אני מחפשת מעט רגש: כעס, חמלה, מה מעוררת אצלם הכתבה? תנו רמז לצופה שזיפזפ בטעות ועוד לא נרדם. אבל המבט הנייטרלי המזוגג, והטון המונוטוני אינם מוסרים דבר. יש שיאמרו שמסתוריות מעוררת סקרנות ועל כן הינה דבר חיובי במהדורת חדשות. אני אומרת: אם המגישים שם רק כדי להקריא את הטקסט מבלי לתת שום אינפוט משלהם, אז אנא מכם עורכי המהדורה- כוונו את המצלמות לטלפרומפטר, אני יודעת לקרוא לבד. שלחו את מגל ומילר [M&M] שיצאו בחיפושים אחר הסטייליסט האבוד של מבט. אם יש דבר אחד שנצפה במהדורה שלא היה במצב סטטי מאובן, זה היה התסרוקת של מילר.

מנהג מציק נוסף של המגישים הוא בסיום כל כתבה- לעשות פאוזה קצרה המלווה בכיווץ שפתיים חסר אונים. כתבה של 4 דקות, ראבאק, אין לכם איזו הערונת? למה שלפחות לא תתנו לנו את הינד הראש בליווי ”מדאיג מאוד“, או את הנהון מפרגן עם ”כל הכבוד“ בצידו.
המגישים גם החליפו מקומות מאז הפעם האחרונה שצפיתי במהדורה, אמש מירב ישבה בצד שמאל של המסך. האם מדובר בניסיון להדגיש את השוני בינם לחדשות 10? כי אין צורך להתאמץ, זה בא לכם בטבעיות.

למרות שאני בד“כ לא מתעניינת, דיווח הספורט היה החלק הכי קצבי ומעניין במהדורה. אולי אלו האירועים המרגשים- הפיינל פור בנוסף לניצחון הלא צפוי של גרנט שסוף סוף יכול להגיד ”אמרתי לכם“ ועוד בערב יום השואה עם טלאי הזדהות על הזרוע. אתם שומעים את האישה השמנה שרה ברקע? בוני גינסבורג מכבד בנוכחות, ואיזו נוכחות. סוף סוף מישהו שמדבר למצלמה בשצף קצף, זריזות, לענין. אולי ערוץ אחד בכלל צריך פרשן ספורט שיגיש את המהדורה, אולי כל החיפושים היו עד עתה בזירה הלא נכונה? נקודה למחשבה.

אחוקיות באולפן:
ינון: ”תודה בוני“
בוני: ”בכיף“

בכתבה על לירז בת ה-16 שעברה השתלת איבריו של ילד שנהרג, נאמר שהנערה עברה תקופה קשה, בה ”כמה פעמים כבר עמדה למות“
לי זה עשה רע. מאוד רע אפילו

יונית מתוקתקת מא‘ ועד ת‘, דני קושמרו
נראה כמו איש הפח, מיקי חיימוביץ‘ יכולה
לשמש כהתראה לפני נחיתת קאסם או
איזו מלחמה, ומתי לעזאזל יעקב אילון
ידווח על תוצאות האמת של הויאגרה שלו?

הערוצים השונים מצאו כל אחד, נוסחא ייחודית משלו למהדורת החדשות. בערוץ 10 יעקב ומיקי עושים יחד שמות בכתבות, באולפן נוטף מתח מיני שאינו אופייני לזוגיות ותיקה כמו שלהם. בערוץ 2 ביחד אבל לחוד - יונית מלכת הקרח המתוקתקת מא‘ ועד ת‘ בחליפות הדוקות, ודני קושמרו איש הפח - שעדיין מרגיש לי כמגיש החדשות, אולי בגלל הותק של יונית, אבל כל הזמן יש תחושה שכל רגע יקפיצו אותו לאפסנאות להביא אבקת חשמל בשביל לסדר את הבלורית של אהוד יערי.

ואחרון אחרון, אבל באופן אירוני - גם הראשון תרתי משמע: ערוץ 1, שינסה הכל כדי ללכת נג הזרם של השניים ההם: החל ממהדורה בשעה מאוחרת יותר, בלי פרסומות מן הסתם, ושני מגישים יבשושים שנראים כאילו צולמו בזמן שהם מחכים לאבא שיחזור מהעבודה, לובשים בבגדים של ההורים ומשחקים במגיש ומגישה. ואפרופו הולכים נגד הזרם, נראה שמירב מילר עצמה הולכת נגד הרוח בכל ערב לפני המהדורה, אם לשפוט לפי הפריזורה שלה.

אמש התיישבתי לצפות במהדורת החדשות של ערוץ 10

המהדורה נפתחה בפיצוץ, של הכור הסורי כמובן. למרות ששמעתי על התחקיר האמריקאי, חשבתי שאנחנו [ישראל] כבר אחרי זה. מאז ספטמבר 2007 עברו הרבה מים בנהר וחלקיקים בצנטריפוגות. אם לשפוט לפי טון הדיווח של אלון בן דוד בכתבה אפשר לחשוב שאנחנו תחת התקפה גרעינית, למרות שמזה שנה אין כור ואין גרעיני עפולה. הרי כבר ניתחנו את הסכנות, יתרונות, חסרונות, ראינו תמונות של הלפני, של האחרי, אפילו גוגל earth הצטרף לחגיגה. אז דווקא עכשיו, כמעט שנה אחרי האירוע, למי יש כוח לאמריקאים? הם כמו הילד קטן שבא לעשות לדודים ולהורים הצגה בסלון בפעם המאה ורוצים לרצות אותו אז מקשיבים.

יש לי תיאוריה שאני מקווה להוכיח כנכונה, שבימים עם מעט תאונות, הרוגים, פצועים ובאופן כללי - מעט דם, הלבוש של המגישים משתנה בהתאם כדי לאזן את מדד הצבע האדום שמופיע על המסך. למשל אמש, מיקי הגיעה בחולצת כפתורים שנראה שיצאה מהמערב הפרוע עם כיסים והכל בצבע אדום אש, שזועקת יותר מכל אזעקה בשדרות. אלה חדשות טובות לתושבי עין הבשור שבאחת הכתבות נמסר, כי הם אינם שומעים את התראת הצבע האדום. אין בעיה חברים, בפעם הבאה פשוט קרבו את אוזניכם למקלט הטלוויזיה. החולצה של מיקי תרתיע במידת הצורך. הבעיה היחידה היא שאינה מפסיקה לצעוק בין קסאם לקסאם.

בכתבה על אם חד הורית החולה בסרטן, הכתבים לא מוותרים [לנו] על הצילום הנכסף של האם ברגע קשה של שבירה. בשבילם זה רייטינג. הרי איזה צופה שפוי יזפזפ ל“בובות“ כשהנה אוטוטו הקרחת עם המטפחת נשברת בבכי. הרי כאב בלי דמעות זה כמו עשן בלי אש, אין דבר כזה בטלוויזיה. הכתבים לא יירגעו עד שיצליחו לתעד את הרגע בו האישה נשברת מול המצלמות, וישאלו שוב ושוב, עד שיקבלו את רצונם. הנה זה, רגע האמת. המצלמה מתעכבת על פניה בעוד היא בראשה מנסה לנסח את המשפט הבא בנוגע לעתיד הלא ידוע. סכר הדמעות של המסכנה נפרץ, המצלמה מתקרבת לזום הכל כך מוכר, הזול, המיותר והמכאיב.

האמריקאים מזהירים מפני סכנות בניתוחי לייזר לתיקון הראייה. מעניין שמיקי טורחת לציין בסיום הכתבה שהניתוח שינה לה את החיים. נו באמת, זו מהדורת חדשות או show and tell בבית ספר יסודי. תארו לכם שעל כל כתבה על כך שכדורי ויאגרה לא שווים כלום, יעקב אילון יטרח ויציין שלו זה דווקא עזר. מגישי חדשות 10 מול המדע. לא יודעת מה איתכם, אני לוקחת את הצד של המדע.

לקראת סוף המהדורה: ערוץ 10 בתחקיר מזעזע: נביעות פלוס, משקה המוגדר בפי הציבור כ“מים בטעמים“, אינו אלא מיץ שקוף, לא ייאמן! הביטו וראו צופים יקרים - מה כתוב בטבלת הערך התזונתי בשורת הקלוריות והפחמימות. איזה תחקיר גבירותיי ורבותיי, כתבי חדשות 10 חירפו נפשם בחיפוש טבלת הערך התזונתי ובהסקת המסקנות הללו. לא ייאמן! עכשיו אני לא יודעת מי ערך את הכתבה הזו, מי נתן את הרעיון לתחקיר ובן כמה הוא, אבל אישית, אני נמצאת רק 8 שנים בחיים הבוגרים שלי, ואני יודעת שבמדינת ישראל - אם לא אומרים לי בפירוש, אסור לי להניח שהוא נכון! אם לא אמרו לי שהמשקה דיאטטי - אז הוא לא. אם לא אמרו לי שאין בו סוכר- אז יש בו. ערוץ 10 ניסה להכין כתבה המציגה פרסום שקרי, והדבר היחיד שהציג היה שהצרכנים במדינה הזו מניחים הנחות על דעת עצמם.

כמובן שהפנינה האמיתית בחדשות ערוץ 10 היא התחזית עם דני רופ. שניה לפני שמביאים אותו את אלטמן החרמן הקטן, מריצים כתבה הזויה ולא קשורה על החזרה של האוברולים למלתחה. כבר השנה, לא להאמין. להפתעתי, לא היה מדובר בקמפיין נוסטלגיה של הגברת אברהם בלילא. למרות זאת זה הרגיש מאוד כמו כתבה פרסומית. מה לעשות, לצפות ב-4 דוגמניות משתכשכות ברפת בין טרקטורים למכונות חליבה מזכירות לי משבצת שידורים אחרת בערוץ 10, ולא את זו של החדשות. אמרנו דני רופ? אמרנו. והפעם בפינת ”לא נגעתי, גם לא עם מקל“:
דני: ”אולי מחר נהיה פה שלושתנו עם סרבלים? יהיה מעניין“
יעקב: ”או בלי!“

חברים, החלטתי למכור שטח פרסום בבלוג ללא אחרת מאשר Lucci:

הפרסומת של Lucci היא בהחלט הפרסומת הכי מזעזעת שנתקלתי בה אי פעם. אפילו בפרסומת של אקס עם הנימפומניות שרצות לקראת הטרף במסווה של חנון, יש יותר קלאס והגיון מזה, שם, גם אם אני לא מסכימה עם הדרך, אני לפחות מבינה למה. ואילו פה: למה גוון העור הכהה? ולמה הדמות הכנועה צריכה להיות בעירום? למה הכניעה שלה צריכה לבוא לידי ביטוי בתנוחות גוף מעוותות? דמיינו שהיה זה גבר שיושב עם תחת חשוף על בחורה עירומה. האם ככה זה היה עובר מסך?
בפרסומת לטלוויזיה הדוגמנית המציגה צועדת בתוך חדר, ומתיישבת על חבורת גברים שבתנוחה בהם הם מסודרים- יצרו לה סוג של ספסל. אבל זה לא מספיק- לאחר הישיבה היא עוד מניחה זוג רגליה על גבר נוסף, שמשמש כהדום. למה עצרתם כאן אנשי לוצ‘י? עכשיו שנוח לה בסלון המאולתר, בואי והשליכי קליפות גרעינים לתוך כף ידו של ההדום/כיסא/מאפרה/עבד שלך. אה שכחתי, אם הוא יזיז את היד תיאבדי יציבות. הרי ברור שבמקרה ההפוך של גבר שמתיישב על אישה עירומה היו הפמיניסטיות על גגות הבתים, מעיפות ביצים על מנהלי הקמפיין בעודן משתמשות בחזיות שלהן בתור רוגטקה. אבל למי איכפת, אנחנו חברה קטנה לא שמעו עלינו, אז אם כבר מפרסמים- בואו נעשה את זה בצורה שיזכרו. אז מה אם נקלקל את הנוער- הוא המקולקל גם ככה. בואו נחדיר להם שוב פעם שבגדים הם סמל סטטוס. תשתמשו במה שאתם מוצאים- צבע, גזע, מין, עירום- תירו לכל הכיוונים, משהו חייב לפגוע. אני אישית לא אתקרב לחנויות החברה הזו אפילו עם מחבל מתאבד מוצמד לרקה, ולו יכולתי, הייתי משגרת סמארק טרי עם חתיכות מצה על לוצ‘י ומשרד הפרסום שלהם.

אגב, האם לעוד מישהו יצא להיתקל בבאנרים של שאול פרחיו ובניו, עם הסרט האדום והמספריים המרקדות? ותגידו, אולי עוד מישהו חוץ ממני ניסה לתפוס את המספריים האלה ולגזור לו את הראש?

מגזין רייטינג הקדיש לנינט כתבה לא קצרה, ואני מודה כי קראתי בשקיקה את כולה על מנת להסיח דעתי מייסורי צום חג הפסח שנחת עליי השבוע. מדובר ב-5 עמודים כפולים לפי הספירה שלי- שכללה ספירה גם של עמודי הפרסומות בתוך הכתבה. ככה סופרים כתבה על נינט, לא? הרי אם לא סופרים צילומים הנחשבים פרסומות, אז גם תמונות שלה גזוזת שיער לא נכללות כחלק מהכתבה, ואז נשארנו רק עם תמונה אחת של הכפייה של יהודה לוי. מדברים שם און אנד און על הקאברים והביצועים שהיא עושה לשירים של ג‘ף באקלי בניו יורק, האלבום הבינלאומי שכן מתקרב או לא מתקרב. גארי לוקאס ה-גיטריסט של ה-באקלי, מוצג כעובד על פרויקטים מוזיקליים שונים ו“משלים הכנסה“ כמלחין לסרטים ולטלוויזיה. ציטוט: ”אני לא יכול להטיס אותה לכאן על חשבוני. אם היא תהיה מוכנה לממן את זה אני אשמח“. המצב הכספי לא נשמע משהו גארי, תגיד, עד כמה אתה קשור למחלפות ראשך? אולי נוכל לסדר משהו. דבר איתי בפלאפון, בעצם דבר עם נינט.

לוקאס גם אומר בכתבה שלנינט יש ”את הכישרון ואת הקול. היא יכולה להיות קצת כמו יעל נעים“. עכשיו במטוטא מכם קוראי רייטינג היקרים, נא לדפדף לעמוד 32, שם תמצאו כתבה מאתר נטע חוטר על כמה שהשיר של יעל נעים הוא ”חתיכת קשקוש מעיק“ ושהיא ”כולה איה כורם עם מבטא“. אני לא באה לסנגר על יעל נעים, אבל חוטר מבקרת את נעים כאילו עשו יחד קו בבית הספר רימון, למרות שמהכתבה משתמע כי את האלבום היא לא שמעה כלל פרט לשיר אחד, אבל עדיין עורך העיתון בחר להקדיש עמוד שלם על בירבורים לא מבוססים של זבת החוטם חוטר הזו. מפליא. זה כמו שאני אקח את הג‘ינגל של רותי לכי חפשי את עצמך בדיוטי, ואגיד שלמלחין של היצירה הזו אין עתיד במוזיקה. זה כנראה נכון, אבל אי אפשר להסיק את זה מג‘ינגלון קליט, ולא משנה כמה מרגיז, אחד. אבל אתם יודעים מה, בהתחשב במצב המוזיקה בארץ- אני כבר לא מופתעת משום דבר.

ואם כבר מדברים על מוזיקה, הקשר מאוד רופף, אבל: כוכב נולד! נכון שהתגעגעתם? לא? לאף אחד לא איכפת. העונה הבאה עולה, תרצו או לא, והיא תעשה הכי הרבה טררם כדי שהדבר היחיד שישאר מערוץ 10 הוא 1-0 (לקרוא: אפס - אחד) גדול! אנשי כוכב נולד משנסים מותניים ויוצאים לדרכים לחפש את ה#^$G#@ הגדול הבא. נתקלתי בכמה פרסומים בענין, ולא פלא, הרי העונה הזו באמת יש להם מטרה. ערוץ 10 עקף אותם בפינה, הקהל מתחיל להיווכח ש-5 עונות אחרי שעלו לאוויר, התכנית הזו מייצרת רק שיכפולים גנטיים של אותם זמרים, ומי שלא מתאים את עצמו לתבנית יכול ללכת לעשות בר מיצוות בפונדק הים בנתניה. הדבר היחיד שמנחם אותי הוא שמאגר המתמודדים חייב להיגמר מתישהו, אנחנו הרי לא ארה“ב הברית הגדולה, ואתרי הבחינות לתכנית הינם קבועים: באר שבע, חיפה, אילת, ירושלים ועוד ”שקר כלשהו“ במסווה של עיר מרכזית. אז קחו נשימה ארוכה, לא נשארו הרבה עונות של הזוועה הזו, וחוץ מזה יש יתרונות- התכנית הזו מוציאה את המיטב ממבקרי תרבות ארסיים אז בואו נקבל אותה ואת הטורים השבועיים הצפויים, לא משנה כמה הם חוזרים על עצמם ודומים להפליא לאלו של העונה הקודמת- בכבוד. מגיע להם.

והיום בפינת ”לא נגעתי“: מאיה בוסקילה התגייסה אחרי 12 שנים לצה“ל לשירות התנדבותי של 4 חודשים. תפקידה יהיה ככל הנראה הרצאות ופניות לנוער נגד השתמטות ובנושא חשיבות השירות הצבאי. אותי מעניין איך היא מצפה להעביר את הנושאים האלה בהרצאה אחת, אם לה בעצמה לקח 12 שנה להבין את זה. מצד שני, אולי היא לא מבריקה במיוחד. [פאוזה]
[עדיין פאוזה]
אגב, יש הטוענים שמדובר בתרגיל יחצ“ני זול של הזמרת, והיא בתגובה: ”זה מגוחך שאנשים באמת מאמינים שאעשה את זה בשביל פירסום. למה שאתקלח ואשן עם בנות 18 בשביל יחסי ציבור?“
בוסקילה יקירה, צבא זה לא רק לישון עם בנות 18, את יודעת? יש מטווחים, מטבחים, והטרדות מיניות של קצינים. הדבר האחרון שמדאיג את הציבור זה איך תסתדרי במקלחות. זה אולי הדבר הראשון שעובר לציבור בראש, אבל זה הדבר האחרון שמדאיג אותו. כך או כך, אני בטוחה שיפתחו לה שם ת‘תחת. תרתי משמע.

בטח שהיו צריכים להוריד את סוכת האבלים. הרי אנחנו בכלל עכשיו בפורים. [נכתב בפורים] ומי זה טבח הישיבה שמדברים עליו ולמה צריך לנקום אותו? אם צריכים להיפטר ממישהו זה קודם כל הטבח העצבני שצורח בפרומואים של ”המטבח“. אח“כ נמשיך לשאר הטבחים.

הוא במצב של צמח כבר שנים למרות הנסיונות להקים אותו לחיים. לא הגיע הזמן לעשות לו ולנו טובה ופשוט להרים ידיים? [2028, איזה אחד על תהליך השלום]

אין דבר יותר סקסי בעולם הזה מכדורגלן [דוגמנית]
אין דבר יותר פרימיטיבי בעולם הזה מאוהד בית“ר [קוקו הקוף]

בעקבות שביתת המרצים נמסר כי מועדי חלק מהבחינות נקבעו לצפירה של יום השואה. הסטודנטים כועסים. מילה לסטודנטים- אל תקפצו לשנות את המועד כ“כ מהר, הרבה יותר קל להעתיק מהבחינה של השכן במצב עמידה. וחוץ מזה, תפסיקו להתבכיין. יש דברים יותר גרועים מלעשות בחינה הזמן צפירת יום השואה. כמו למשל: תולעת בתפוח.

הקמפיין של H&O עם גלית ליד עץ הדעת והנגיסה, הוא פשוט הקמפיין הכי חסר מעוף שראיתי אי פעם. לקחת את תרחיש אדם וחווה ולבצע אותו אחד לאחד, ואח“כ להלביש את הדוגמנים בבגדי החברה? עשו את זה אצלי בטכס סיום בית ספר. אלוהים אדירים, על מה אתם משלמים לקופירייטרים שלכם?! שום דימיון, שום טוויסט, אני פשוט יכולה לדמיין את הכותב במשרד: דהה… אני מחפש משהו שקשור לבגדים.. ואנשים אוהבים עירום.. אז אממ אולי נתחיל בעירום ואז פתאום שיהיו להם בגדים.. זה מוכר לי לעזאזל מאיפה? אם הייתי פאקינג אלוהים הייתי תובעת לכם את התחת על זכויות יוצרים.
הקמפיין הזה הופך למגוחך הרבה יותר כשרואים שמסתובבת עכשיו פרסומת לבושם של DKNY, שמראה אישה הולכת ברחוב, וניגשת לבסטה של תפוחים, והגבר מגיש לה תפוח, והיא נוגסת והולכת. שם יש סממנים של הסיפור, במהופך אבל בהתאמה להיום. הבנתם? או שאני אסביר לאט יותר?

ועכשיו קוקו רוצה לתקן טעות מקודם: אין דבר יותר פרימיטיבי בעולם הזה מעולם הפרסום בארץ.

אני לא צופה הרבה בטלוויזיה פרט לסופי השבוע בבית ההורים. בדירה בת“א דווקא יש לי טלוויזיה. יש לי גם כבלים. אבל אין לי שלט. איזו סוללה אגואיסטית החליטה בקיץ האחרון לקיים יחסים אינטימיים עם הקפיצים בשלט, והמיסה את עצמה עד לאבדון, תוך שהסוללה שלצידה, שלא תפספס את ההזדמנות למנאז‘ אה טרואה- עשתה כמוה… כבר הרבה זמן שאני צריכה לקנות שלט אוניברסלי, אבל איך להגיד את זה- אם אני מתעצלת לקום ולהעביר תחנות בטלוויזיה, מרחק 2 צעדים מהמחשב- אז לצאת לרכוש שלט רחוק רחוק ממני שנות אור.

התכנית דבר עם הסוכן שלי בהנחיית אסי עזר עלתה בביפ בשבוע האחרון, או בזה שלפניו [עיינו בפיסקה הקודמת]. נראה שמתעקשים לקרוא לה ”הלייט נייט החדשה“ של הערוץ, למרות שבהתחשב בהרגלי המיחזור, אה.. סליחה, התכוונתי: בהסתמך על ”תדירות השידורים החוזרים“ של ביפ- תוכלו לתפוס אותה פחות או יותר בכל שעה ביום. עכשיו רק כדי להבהיר- אני לא חיה של רכילויות וסלבס פרט לידיעות שקשה להתחמק מהן [ע“ע קרחת, בראנג‘לינה וכל פרט אפשרי בנוגע להישרדות], אני מזפזפת לביפ בעיקר בזמן תכניות הרכש, וההומור במהדורה מוזבלת משתווה למפגשים שלי עם חברים כשהדם מהול היטב באלכוהול, והמצב- מצב כפית. אבל השם מיכל גבריאלוב משך אותי, וחוץ מזה, ז‘אנר התכניות הזה הוא תמיד דרך טובה לשכנע את עצמי שהאנונימיות שלי יכולה להיחשב כבחירה מודעת ולא כורח המציאות.

בשניות הראשונות קצת נבהלתי, סגנון המונולוג הוא זה של ארץ נהדרת, ולא ממש מתאים לאסי עזר לשחק את דמות קריין החדשות הרציני, במיוחד כשקיציס עשה זאת לפניו, ובמיוחד כשמדובר בידיעות אינפנטיליות בנוגע לסלבס. אך בכל זאת, יש לה קצב טוב לתכנית הזו. הפתיח נראה רומז שמדובר בהפקה רצינית, התפאורה מזכירה כזו של תכנית אירוח מן המניין, אסי עזר מתאכזר לאורחים, ולא בצורה המלוקקת של ליאור שליין- אסי עזר אכזרי. נקודה. מאוד מרענן ומצחיק וטוב. מאחורי כל מערכון עומד רעיון חזק בד“כ והם עשויים טוב, ולא יורדים למשחקי מילים אינפנטיליים וחיקויים של בני העדה המרוקאית כמו ”מה קשור“ בערוץ השכן. הפינות מקוריות ורואים שהושקעה בהם מחשבה כך שממש יתחברו עם שאר חלקי התכנית. הדמות מיילי לוי הביאה אותי למצב רגלי בהמתנה למוצא פיו. ואפילו הבלונדינית שלהם- טיפשה. מה עוד אפשר לבקש.. [מתוכנית בביפ]?

מה שכן, איפשהו כשהכתוביות מתחילות לרוץ, ואני מבסוטה מהגילוי שיש סאטירה בטלוויזיה, אני בועטת בעצמי על כך שנפלתי בפח הישן ביותר במזבלה. ערוץ ביפ הביא אותי להעביר 30 דקות מול המסך תחת האמתלה שאני צופה בסאטירה בועטת שממש ”תראה מה זה“ לאותם סלבס ולמתעסקים בהם, כשבעצם כל התכנית נכתבה על, איזכרה את, נעשתה ע“י ואירחה כמות לא רעה של אותם סלבס שמתעסקים בדיוק באותם פפי וקיקי.. ואולי הדוגמא המושלמת היא עזר המנחה, שכבר 5 דקות בתוך התכנית הראשונה, מחזיר לכתבת שפירסמה עליו ידיעה לא נכונה באותה מטבע, וממליץ לה על טיפול במחלת מין כזו או אחרת… נו שוין, זוכרים? ”אנונימית מתוך בחירה“…

מי שהצליח לצפות ברגעים נדירים בין הפרסומות באירוע ההתרמה,
מצא שערוץ 2 היה עסוק בעיקר בלהזכיר לצופים שלוגו סגול זה לא
רק הדוגמניות, וריאליטי זה לא רק אי בודד. השורד האמיתי שלי הוא
כוכב נולד

שידורי יומטוב 2008 היו והסתיימו ביום שלישי השבוע, אך עדיין בחיפוש המילה יומטוב באינטרנט התוצאה הראשונה בגוגל היא ’‘יומטוב 2005‘’. כמה אירוני, זה גם הזיכרון שאני מנסה לשחזר בראש. איפה היו הסטנדאפיסטים? נראה שקשת החליטו לנטוש את הפורמט המוצלח של מרתון הסטנדאפיסטים שפותח מידי שנה את הכיס של הצופים, והחליטו ללכת על פורמט מוצלח עוד יותר (בשבילם) שפותח את הכיס של המפרסמים. מי שבכל זאת הצליח לזפזפ לערוץ 2 ברגעים הנדירים שבין הפרסומות, זכה לראות אך ורק פרומואים לתכניות של הערוץ, מנחים של הערוץ ובדיחות של הערוץ על הערוץ.

אז למרות שהיה מרענן לקבל 3 שעות בלי איזכורים של הישרדות, האירוע היה מתיש, והומור נקי מאינטרסים לא היה שם. צחוק מאולץ היה. והרבה. גם אני צחקתי, אבל לא מהתכנים. ערוץ 2 מצחיק אותי לאחרונה. ז“א אני לא יודעת איך מתמודדים עם זה שיש לך בידיים את הריאליטי הכי חם במשך 5 שנים, הריאליטי שהכי קובע טרנדים, ואז באים ועוקפים אותך בסיבוב ואתה נשאר עם כוכב חולה גוסס מת..

אולי גם אני בנעליהם, הייתי בצעד נואש דוחפת איזכורים לתכניות בכל הזדמנות, מכניסה את ה“אמנים“ (פחחח) מהתכנית בכל חור שירשו, ואפילו מארגנת מסכת זיופים ע“י ספורטאי ישראל כדי להזכיר את מהות התכנית לצופים (המהות: ”זה רק ספורט“ ו“כולם פה זייפנים באמא שלי!“). אבל לעשות את כל אלה יחד באותה תכנית ועוד בערב התרמה? הממ… 153 ס“מ, אבל אפילו אני לא כזאת נמוכה. ומה שעוד יותר מדאיג הוא שזה ככל הנראה רק הנחליאלי הראשון שבא לסמן לנו שלקראת העונה החדשה של כוכב נולד כל האמצעים כשרים, ושיהיו הרבה ממטרים בניסיון להראות שהוא יותר שווה מכל דבר שעשו אי פעם. ואפילו בתור אחת שלא ראתה את כוכב נולד, זה מצחיק אותי ויש מצב שאני אפילו אראה את העונה הקרובה. זה כמו שאומרים לך: איככככ חתול מת על הכביש, אל תסתכלי!! את חייבת להסתכל הרי. אבל אל תתפסו אותי במילה, כי אני לא יודעת אם אני אעמוד ב-20 החתולים המתים של כל העונה, ו… טוב. נעזוב את הדימוי הזה ברשותכם.

בסופו של דבר ביומטוב 2008, ערוץ 2 היה עסוק בלהזכיר לצופים שלוגו סגול זה לא רק הדוגמניות, וריאליטי זה לא רק אי בודד. זוכרים? מרגול, פיק וההוא עם החלסטרה במיל‘ נראים כמו עולם אחר היום. שוב- זו אירוניה שדווקא ערוץ 2 עסוק בהישרדות יותר מכל אחד אחר- הישרדות של כוכב נולד בראש טבלת הרייטינג.

גם אם נתעלם רגע מהגעגועים לסטנדאפ ונקבל את הפורמט החדש- כאשר כל תכנית ותכנית בפרומו המתמשך הזה מנפנפת בסכומי כסף בכפולות של אלפים מול המתמודדים ותורמת סכומים כאלה- זה קצת מוריד לי את החשק לפתוח את הארנק ולשלוח ח“י כפול 1. במקביל, בין פרומו לפרסומת לפרומו, שובצו סרטונים על ילדים בסיכון. תהייה- סירטונים על ילדים בסיכון לא חסר, אבל האם הראו פעם במשדרי יומטוב סרטון על מוסד ששופץ, משפחה שקיבלה סיוע או מישהו שהמשדר עזר לו? [הכוונה אינה לאנשי ערוץ 2 ומשפחותיהם].

ולסיום איך אפשר בלי, ”גם להם מגיע“ פתחו את התכנית עם בסינגור על הישרדות, תוך שהם מעלעלים בגיליון האחרון של ידיעות. ליאור שליין יראיין את משה ביום שני, וגיא זוהר כבר לא מצליח לזייף את החיוך כשהוא אומר שניה לפני המהדורה: ”לפני הכל- מה שחשוב באמת: הפרומו לפרק הבא בהישרדות“. אי לכך ובהתאם לכל אלה, ערוץ 10 מחפש פורמטים חדשים לתכניות שיוכלו לכלול פרומו להישרדות. כל המחזיק ברעיון, לאו דווקא מוצלח (אנחנו קצרים בזמן, אתם לא רואים פרומואים?!) - מוזמן לפנות לאתר הערוץ בדחיפות.

ותודה רבה לדור על הדיון בתגובות שעזר לי להגות את הפוסט

http://www.scoop.co.il/user_homepage.html?reporter_id=6202

איפה הסטנדאפ? [אחת שראתה יומטוב]

מודעה

דרושים: אנשי סטנד אפ למדינה הכי מרימה להנחתה שקיימת.
תנאים טובים למתאימים, סטנדרטים נמוכים עקב מחסור חמור בצוות.

צרו קשר בדחיפות

טלוויזיה מוצלחת קשה למצוא, ואני מודה שאיבדתי תקווה מזמן. דווקא יש ניסיונות להביא לנו כזו, שלא תבינו אותי לא נכון. נראה שהם עומלים שם מאוד קשה בערוץ 2 ו-10 על תכניות מתוחכמות, קונספט שתופס. ואני מדברת בעיקר על תכניות בידור, אירוח. הרי במדינה שלנו יש ימים שאפילו הכותרות בעיתונים כבר רומזות על האבסודר שבכתבה. כל ידיעה שניה פה מזמינה סאטירה. אז לא ייתכן שבמדינה כמו שלנו סקאלת תכניות ההומור והסאטירה תכלול רק 3-4 תכניות המערכונים ”פרווה“ [יענו- לא עוסקות באקטואליה] ואת ארץ נהדרת. אגב, ”גם להם מגיע“ נמצאת איפשהו בגלקסיה אחרת של תכנים, איפשהו ליד הטלטאביז או טלנובלות ברזילאיות שאני פשוט- לא מבינה את פשרם של כל אלה.

מסתבר שיש מאמצים להביא בידור רענן ומקורי- עיינו ערך התכנית החדשה של שלום אסייג ”עושים צחוק מעבודה“ [עיינו רק לרגע, זו תכנית נוראית].

מדובר למי שלא מכיר בתכנית בידור שכנראה תשודר מעתה בערב שישי, פריים דה לה פריים. התכנית מציבה סטנדאפיסטים בעבודות עם פוטנציאל קומי, והם מריצים צחוקים בעבודה ואח“כ עושים סטנד אפ בנושא. להנחייה נבחר האנטי גיבור שלום אסייג. יש בו משהו מאוד לא נעים בשלום אסייג ברגע שהוא יורד מהמשבצת של הפרפורמר להנחייה. המיקום שלו סביב שולחן עגול, בין שני האורחים, לא ממש מתאימה למנחה. מה גם שברגע שמוסיפים את אלמנט הפלירטוטים עם הגברת הראשונה של התכנית שלו- הוא נראה כמו גבר חרמן בין שני חברים שמריצים דחקות. שוב- זה לא מריח שישי. הפלירטוטים גם לא ממש זורמים [עזבי אותו, הוא בכלל סטנדאפיסט] והדבר היחיד שמפריד בין מה שהם עושים לבין הצגת הטקסט על המסך עם סמן סטייל פסוקו של יום- היא העובדה שהם משמיטים את סימני הפיסוק.

ככלל, אעיר שבעיני סטנדאפיסטים שעוברים להנחייה זו בעייה. לא מדובר במעבר טבעי והוא לא נראה כזה טוב, מה לעשות זו דעתי. ארחיב כשיהיו לי דוגמאות מנומקות.

הבחירה של זירות התכנית גם היא מטרידה: סופר, אמרגן מוזיקה מזרחית וגן חיות. כמה מאתגר, הרי בכל ביקור שלנו בסופר נמצא לפחות 4 אירועים מבדחים, כנ“ל בגן חיות. ולגבי אמרגני מוזיקה מזרחית- הבדיחה נמצאת בגוף השאלה. מה לגבי החלוקה לזירות? גם מי שלא צפה בתכנית כבר מנחש: שימו את הכי אשכנזי במזרחית, את הקוף בגן חיות ואת מי שנשאר- שילך לחפש אם נשארו בדיחות לובה שארץ נהדרת פיספסו. זה מכעיס אותי. שוב.

הישראלי הממוצע לא צריך סטנדאפיסט שיראה לו איך עושים צחוק מעבודה. אם יש פה מישהו שיכול להעביר שיעורים זה הצופה למנחה ולא להיפך. בואו תאתגרו אותי, או לפחות אל תעשו כאילו אתם מנסים. אם שלום אסייג מגיע לגן חיות עם מחסנית מלאה בבדיחות חיות, אז שיוותר מראש על הרקע של הספארי, ופשוט יביא את אותה מחסנית לבמה- זה נראה הרבה פחות מאולץ. בוא פשוט נצלם אותך עושה את אותה רוטינה בזמן שאתה מגרבץ בסלון שלך אסייג. תאמין לי שזה יהיה פחות מביך מאשר לצפות בצוות הצילום שלך מנסה לארגן תקיפת אריה סטייל תכנית ריאליטי מרגשת באמצע תכנית בידור.

החלק הכי מהנה בתכנית היה כששלום אסייג אסף קילוגרמים של צואת פילים באחד הכלובים. באותו רגע בדיוק גאתה בי תחושת הזדהות מאין כמוה- כמו אני והוא נמצאים באותה סירה בדיוק. כי באותו רגע שנינו תהינו את אותה מחשבה דקה והיא: איך לעזאזל אני אמור להתמודד עם הצחנה של כמות החרא שניצבת מולי? הוא כמנקה כלובים ואני כצופה בתוכנית..

דבר אחד פיספסו שם בערוץ 2 בתכניות כמו של שלום אסייג ושאר התפירות המוזרות, והוא שהצופה הישראלי הפשוט, רק רוצה לנטרל את המוח קצת ממחשבות בסופו של יום. אז תנו לנו משהו אמיתי. ותאמינו לי שבמצב בו תכניות הבידור נמצאות היום, כל סטנדאפיסט עם פאנץ‘ בעוצמה של משב רוח קל יכול להירתם למשימה. אז עזבו את הנסיונות להלביש תרחישים בכוח כמו: שמנו את מושון שלנו במסעדת דגים כדי שיעבוד שם במשך 8 שעות וישתמש באותה בדיחה ממוחזרת על ריח של דגים ואינטימיות נשית. לא חסרים תרחישים, רק תסתכלו סביבכם, המדינה הזאת טובעת באירוניה ואבסורד.
אז תעזבו את העבודה על הקונספט המפוצץ והסלבס המרשימים עאלק, ותתחילו מלחשוב על התוכן. כי שם הכל מתחיל.

כי צריך לפטר אותה.

חדר הלבשה של שחקני כדורגל, מראיין שמוליק לוי, שחקן- יובל סגל.

מראין:
מה אתה חושב על מכירת משחקים?
שחקן  מדבר כמו טמבל:
אה.. אני בעד!
מראיין:
סליחה?
שחקן:
תראה, הרבה פעמים הילד בא אלי, וכול כזה היפר, ככה- אי אפשר להשתיק אותו, אז אני הולך לכאלה שמוכרים משחקים- קונה לו אחד. מחזיק אותו לפחות איזה שבוע
מראיין:
אה.. הכוונה למכירת משחקי כדורגל
שחקן:
נו כן- כדורגל שולחן, פיפה. אתה יודע- אנחנו הסתפקנו בלדוג צפרדעים מקופסא עם חכה מפלסטיק- אבל זה כבר דור אחר.. דור אחר..
מראיין לצלם:
אה.. אני מבין שלא נמצא פה תשובות…
מסמן לצלם ללכת והם מתרחקים.

השחקן מציץ החוצה- מוודא שהם עזבו, נכנס לחדר, בחדר 10 שחקנים, יושבים מאחורי שולחן מתגודדים. שחקן מדבר לכולם בשפה רהוטה, תוך כדי מוציא לפטופ:

שחקן:
ידידיי, הם חושדים. אולי הגדשנו את הסאה, יש להקפיד להביא את זה ממקום לא צפוי הפעם.
עשיתי הדמיה של המשחק במחשב הנייד, אשלח למי שיחפוץ בכך את הקובץ המדובר. מה שכמובן בולט הוא שהשמש בשעת בין ערביים תשקע בזווית של 58 מעלות מהשער במחצית ראשונה. משמע ירידה של עד 62 אחוז במצב הראות בריצה לכיוון צפון מערב, כל איבוד כדור מערבית לשער היריבה במחצית הראשונה יהיה לא אמין. מהירות הרוח - 12 קשר מדרום מזרח, אחוז הלחות הוא 70 מה שעלול להשפיע על וקטור היציאה הבליסטי וגורר פיצוי מאסה של 2 בחזקת 4!
השחקנים מקשיבים מהנהנים ורושמים. על הלפטופ, על דפים, ואחד רושם על הכדור.

מוני מושונוב- אלטעזאכן, יובל סגל- לקוח.
צילום מרוחק של הרחוב, רעש של סוס ועגלה, פעמון

קול ברמקול:
קונים מוכרים הכל בזול, אלטע זאכן אלטע זאכן
קונים מוכרים הכל בזול, אלטע זאכן אלטע זאכן
[יובל סגל, לקוח פוטנציאלי עומד לצידי המדרכה עם תנור]
ממשיך:
נוקיה 6280, בלוטות‘, בלאפון דור שלישי,
אמ בי שלוש, אמ בי ארבע, אייפון, אייבוד, LABTOB של ABEL..
קונים מוכרים הכל בזול אלטע זאכן

הרוכל מתעלם לגמרי מיובל הנדהם שעומד לצד הכביש עם תנור ישן, וממשיך לנסוע.

גבר: ”אני חייב עוד פעם“ מוציא מצית, ומציג אותה מול פני האישה
אישה: ”טוב, אבל מהר כי אני לא סובלת את הריח“ בחוסר סבלנות, לוקחת לו את המצית
גבר: ”אולי _אני_ יכול להדליק הפעם?“ מצביע על המצית
אישה מנידה בשלילה: “ אתה יודע שזה מסוכן“ ממשיכה לאחוז במצת

הגבר מהנהן בחוסר שביעות רצון, קם מהכיסא, מפנה לה את הגב ומתכופף.

תגידו, במידה והבן של האשה החרדית שהתעללה בו יישאר צמח- אנחנו בתור משלמי המיסים, נממן לה קיצבה ל-12 ילדים או ל-11?

אם המשבר בבורסה יימשך מספיק זמן, יש סיכוי שאני אבין מה בדיוק הבעיה, למה זה קרה ומה זה ”מדד“. אבל אפילו אם יתגלה לי בחלום נגיד נגיד בנק ישראל, ויסביר לי איך מתקנים את זה- זין שאני אגלה לכם! רק המחשבה על בעל הדירה שלי, שהולך לישון כל לילה בתקווה שהדולר יקפוץ בראש חודש הקרוב- עושה לי לישון עם חיוך גדול יותר מהחיוך של דן ישן כפיות בין מרינה לנעמה.

ואפרופו הישרדות מה שבעיני מחשיד בתכנית הזאת היא שכל מתמודד שנשאל ”מה תעשה ברגע הראשון שתעזוב את האי“ אומר: ארוחה גדולה, סטייק וכו‘. אם הייתי במצבם, אני הכי הייתי מתגעגעת לישיבה נורמלית על אסלה מפנקת. הייתי בטוחה שזה מה שנועם מנסה ליצור לו תחליף באי המתים, אבל לצערי הוא איכזב כשלא עשה חור באמצע.. בור מתחת ו.. דלת עם פוסטר ענק של קוף אוכל ספגטי. טוב, ידענו כבר שהוא לא בחור מבריק במיוחד..

רק בפייסבוק:
!Waleed is interested in YOU
הדבר הראשון שבדקתי זה כמובן, האם מדובר בקמב“ץ שלי מהחרמון?
הדבר השני שבדקתי זה האם יש לו אפליקציית
?What kind of suicide bomber are YOU
כשגיליתי שהתשובה היא ”לא“ לשתי השאלות, איבדתי עניין.

כל הסלבס מחו“ל מתארחים עכשיו בארץ, החתיך ההוא, קנסלרית גרמניה, מקיין, כל יום אחד אחר בא.. תגידו, זו רק אני או שלעוד מישהו יש הרגשה שהם כולם באים כדי להיפרד מאיתנו..? בנוסף, כל אחד מהם חייב להפציץ עם איזה נאום על המצב בשדרות, או על השואה, להלל את ההיסטוריה של המדינה ושל העם היהודי לדורותיו… ראבאק, אתם קולטים? לא רק שהם אומרים לנו ביי ביי, הם גם עושים לנו ”חיים שכאלה“…

אבא שלי מפחד מטיסות. אני חייבת להגיד שהפרסומת החדשה של המלאך שמסתובב בין המטוסים של אל על- ממש לא עוזרת לו להירגע לפני טיסה.

פרסומת ל-Whirpool שראיתי היום בעיתון מציגה חולצה מחוץ למכונת כניסה, וכותרת מוכרת משהו:
אם זה לא ווירפול, אני לא נכנסת!
שמישהו אחר יעשה את הקישור, אני לא מסתכנת ולא נוקבת בשמות של מוצרים או משרדי פרסום, אבל לדעתי מדובר באותו משרד פרסום שעשה את הקמפיין הדומה לו להפליא. השאלה היא האם הגונב מעצמו פטור?

בורסה: צפויות ירידות נוספות
עובדת הבורסה: ”ומה חדש?“

עכשיו תסלחו לי, אני בדרך לכנס פמיניסטיות. ואני אוהבת להגיע מוקדם לפני שתופסים את החניה לנשים..

[תרגיל בהבנת המוח הגברי. ציון: נכשל]

תמונה במצלמת אינטרנט- אני עושה גם סייבר סקס

תמונה בפאב- אני אוהב פאבים

תמונה בים- אני אוהב ים

תמונה בסקי- אני מפוצץ בכסף

תמונה בסלון תאורה מוגזמת- שמתי את המצלמה על טיימר כי אין לי תמונות לא מבויימות. הכי מביך היה לזייף את הצחוק.

תמונה עם בחורה- תראו איזה חברה כוסית היתה/ יש לי. אני כנראה יותר שווה ממה שחשבתן!

תמונה עם חברה מושחרת- יצאתי עם מכוערת, אני כנראה יותר עמוק ממה שחשבתן!/ יצאתי עם שב“כניקית/ זה חבר שלי יורי, הוא לא רוצה שידעו שהוא לובש בגדי נשים

תמונה עם חבר- אני המכוער יותר

תמונה עם יד של בנאדם שלא נמצא בתמונה על הכתף- הייתי על הסט של משפחת אדמס

תמונה עם ילדים- אני יותר רגיש משחשבתן [מחפש זיון!]

תמונה עם הורה- לא נתקלתי מעולם.. *לבדוק את הנושא בהזדמנות*

תמונה עם מושיק עפייה- אני אוהב את מושיק עפייה

תמונה בבגדי עבודה- תראו כמה שווה אני: בד“כ רופא בחלוק, חליפה במשרד. אף פעם לא מנקה רחובות, עובד במקדונלדס או חריץ של אינסטילטור מתכופף

תמונה עם גיטרה- אם אני לא מנגן עליה, לפחות ננצל אותה לתמונה שתדליק גרופיות

תמונה שהפכה לאיור- אחלא פיתרון לבעיית האקנה שלי

תמונת ילדות- הנה תמונה מהימים בהם לא היו לי שערות על הגב/ הנה תמונה מהימים בהם כן היו לי שערות על הראש

תמונה בלי חולצה: חלק- נשים מתות על זה

תמונה בלי חולצה: יערות הכרמל- נשים מתות על זה

תמונה ישנה סרוקה צבעים של שנות השמונים- אני פרהיסטורי

תמונה בשחור לבן- פג תוקפי

בלי תמונה- עשיתי ניתוח לשינוי מין

תמונה בתחפושת- אני מגניב רק בפורים

הלו?
היי ממי.. זה אני
אה, היי. שומע? אני קצת עסוקה, זה הטלפון של העבודה.. איך הישגת את המספר הזה בכלל?
לא לא, אני מנסה להשיג אותך כל השבוע, תישארי איתי שניה
אה.. מותק, אני לא יכולה. פשוט יש פה.. אה.. בעיות בקו [ עושה רעש של מנהרה] ואני חייבת..
בסדר, אם את ממש בלחץ אז.. אני אעשה את זה זריז. ממי, אני רוצה להתגרש.
מה?!
מה ששמעת, אני גם מנסה להשיג אותך לא מעט בנוגע לזה.. אבל את כל הזמן..
חמוד שלי.. בוא נדבר על זה מאוחר יותר, אני באמצע העבודה עכשיו, והלקוחות משגעים אותי..
לא, לא מוכן. זאת הפעם החמישית שאני מתקשר, הייתי בממתינה עכשיו חצי שעה. עד שאני תופס אותך- זה חייב להיות עכשיו.
ממי אני אומרת לך- אני רושמת פה בצד פנייה, ותוך 48 שעות מקסימום חוזרת אליך. תרשום מספר פנייה? 569…
[קוטע אותה באמצע] לא, אני מתעקש. אל תנתקי!
טוב, אז תן לי לסיים פה משהו, ואני כבר חוזרת אליך עם תשובה.
אבל את בטוחה שתחז.. [נקטע ע“י צליל המתנה]
[צליל המתנה גלגל“צ: ”כולם אומרים, את צוחקת לי בפנים, ומוסיפים קריצה..“]

[בחורה] חזרתי.
[גבר] כן, אני עדיין פה.
אז מה רצית?
להיפרד ממך. אמרתי לך כבר.
אה, אנחנו עדיין בזה? אז חכה רגע אני צריכה לבדוק משהו שוב.
לא! נמאס לי מהעבודה הזו שלך, תישארי איתי, ובואי נגמור עם זה כבר!
תראה אתה צועק עכשיו, ואני לא מוכנה ליחס הזה, סה“כ אני לא הרמתי את הקול, ואני לא חברה שלך.. [קוטעת את עצמה] בכל אופן.. למה להיפרד? מה קרה?
אני מרגיש שהתקשורת שלנו לא מוצלחת
אפשר לבדוק מה הבעיה. מה הבעיה? תקשורת בסמסים? בטלפונים? בוא נראה איזו תכנית יש לך עכשיו
ממי עזבי אני באמת החלטתי ו..
[מקליקה על המחשב] נו בטח, אתה בתכנית סטודנטים- שנינו כל הזמן עסוקים עם הלימודים, ברור שלא תהיה מרוצה בסוף החודש. אתה זכאי לתכנית נישואין: 100% משיחות עם בת הזוג- חינם, התראה מיוחדת וסינון שיחות אוטומטי בימים ”האלה“ של החודש, 4 אג‘ לשיחות עם ההורים, בעיות קליטה מיוחדות בשיחות עם ההורים שלה, ניתוק אוטומטי ברגע ששלישיית המילים ”מה עם ילדים“ צצה בשיחה ו..
לא! מותק, אני חשבתי על זה הרבה, ו.. זו לא את, זה אני. אני.. בקשר עם מישהי אחרת.
מה היא מציעה לך? אולי לי יש תכנית יותר טובה להציע?
לא. מתוקה, זה נגמר. זהו.
תראה.. אני מבינה מה אתה אומר אבל.. אתה היית חבר [שלי] הרבה מאוד זמן, ומאוד חשוב לי שלפחות תישאר באותה משפחה..
לא, אני.. מה ז“א באותה משפחה?
אחותי הקטנה פנויה עכשיו, אני יודעת שאתה לא בענין של שטניות, אבל אני יכולה לראות אם אפשר לעשות משהו [מקליקה]
אחותך?!
כן, אני שולחת לך תמונות, קורות חיים וסרטון מהצבא, אל תיבהל, מאז שהיא התחילה לקחת גלולות היא לא כזאת..
לא, די! את נורמלית? אני אומר לך שאני נפרד ממך, צאי מזה.
טוב, לא רציתי להשתמש בזה לרעתך אבל.. אבל יש את הענין של התחייבות לפחות לעוד 9 חודשים… [מלטפת את הבטן]
מה?! עכשיו את אומרת לי? ככה? טוב, לא מענין אותי, לחתוך. אני רוצה לחתוך! די! כמה יעלה לי לחתוך וזהו?
טוב, אז הענין ה“פעוט“ של ההתחייבות מתרגם לנו ל[מקליקה במהירות] עזרה בהוצאות ההכנה ללידה, תשלומי מזונות חודש בחודשו למשך 18 שנה, 50% מעלות החינוך ו..
אלוהים אדירים.. נו, כמה?
תשלום קבוע של 699 ש“ח למשך 18 שנה.
ווואו זה.. יש לי אופציה אחרת?
אתה יכול להישאר איתי, ונעשה לך שדרוג למסלול משפחה, זוג +1, יותר זמן איכות איתי, פחות שעות עבודה שלך, עזרה בתקופת ההריון בתמורה אני מעלימה עין כשאתה בוגד בי עם המזכירה, ו..
טוב, זה נשמע לי לא רע, אני אלך על זה.. נראה לי.. ז“א.. כן. אז בואי נשכח מהכל, אפשר ללכת על זה?
טוב אני מעבירה אותך לאחראי שדרוגים, זה אבא שלי פשוט, תמתין רגע

[גלגל“צ: ”את צוחקת לי בפנים, חופשי! ת-ת-ב-י-י-ש-י ל-ך!“]